התחלה (עמודים 15-22)

כן, החלטות מעניינות לקחתי בחיי. זווית ראיה אופטימית וחסרת תקנה שאפשרה לי לבטוח ולהאמין, ליהנות מהשפע המוצע לי, לבחור ולא תמיד לפי מוסכמות חברתיות ולטלטל בכל פעם מחדש את הזווית הנורמטיבית בה רוב האנשים רואים את העולם.

דרך חיים אשר התגבשה עם השנים לצרור מפתחות מדויק, הוכיחה לי שניתן לצעוד בביטחון ולהאמין גם כשלעולם אין יכולת לחזות בוודאות את התוצאות, כי השקעה מרבית חוזרת במסע של אושר, שלווה וחופש פנימי וזה שווה את הכול.

דרך חיים המחדדת כי אילו היה ניתן לדעת את הלא נודע, יופיו הנשגב של המסתורין בו הכול אפשרי לא היה קיים וכה מענג, ראיה אופטימית היתה נעלמת והישגים היו נכחדים, אך הישגים בן רגע משנים צורה. הסיפור, הלמידה והחוויה הם ההוויה הנצחית והיא שמלווה אותי בכל שניה ורגע.



חלום

   היה לי חלום
   חלום קסום - חלום נפלא
   ובחלום התגלתה פיה
   ובזו הלשון אמרה
        "ילדה מתוקה
        הביעי נא משאלה
        משאלה אחת ויחידה"
   הייתי מופתעת מעט המומה
   רציתי משאלה שתכלול בתוכה
  בריאות ואושר
   אהבה כנות ויושר
   רציתי משאלה שתביא לכולם
   את הטוב בעולם
   ובזו הלשון אמרתי לה
       "פיה יקרה
        אילו תוכלי להגשים לי
        משאלה אחת ויחידה
        אודה לך אם תמלאי את שאני רוצה"
   הפיה ממתינה ואני בה מביטה
        "עולם של גן עדן אני רוצה"
   שניות חולפות ואני מקיצה
ונזכרת
      כי היה זה חלום
     מתעוררת עם חיוך
   ובמציאות
   מביטה
  ללא גן עדן וללא פיה
  אך עם משאלה קטנה
       ו א מ ו נ ה ג ד ו ל ה


פרולוג

וואו! להרגיש כל כך קרוב אליו. עוד רגע חולף כשאני חיה לצדו, אתו, בתוכו. "תגידי לי, האם זה חלום?" שאלתי בשפתיים שותקות, "לא, זה לא חלום, זו המציאות שלך. את חיה יחד אתו", היא אמרה. האופטימיות שבי סירבה לקבל את תשובתה.

"היי... תתעוררי, את לא ילדה!" שמעתי את צעקותיה אלי. היא אף פעם לא צועקת במילים. היא פונה בדממה רועמת. "תתעוררי! את חיה אתו כל עוד את על פני האדמה הזו! את חיה עם ה מ צ ב הזה! אתו, לצדו, בתוכו, מה זה משנה... תתעוררי! היא קראה לי במבטה ואני השבתי...

"אני יודעת, נו אז?... אני עושה הכול ואת רואה את זה ובינתיים אני חייבת לחיות את החיים", עניתי והוספתי כשלאוזני מתנגנת מוסיקה מלאה בקצב ואני מזיזה את גופי לצליליה. "לא בא לי להיות מדוכאת, אני חיה את חיי וחוץ מזה... יש לי גיל הנושא מזוודה ענקית ובתוכה תאים של ניסיון עצום, סיפורים מיוחדים ורצונות שמומשו פעם אחר פעם הרבה מעבר למצופה! אני עושה כל שאני יכולה גם בעניין "המצב הזה" ויודעת שיהיה טוב אז עזבי אותי בשקט!!"

"חחחחח" היא צחקה והשמיעה קול גדול שהעיר אפילו את אלוהים משנת הצהרים. "על מה את מדברת תגידי? זה נכון שדברים יפים קורים לך כי את לא מאלו השוקטות על השמרים אבל את יודעת... בסופו של יום את זו שהולכת לישון בלילה עם האמת".

"את זו שמתכרבלת לילה לילה במיטה עם רצון קטן ומיוחד ואת יודעת בדיוק על מה אני מדברת!"

ידעתי על מה היא מדברת. זה הרצון הקטנטן שאני חיה רגע רגע. רצון פצפון כל כך עד כדי כך שהוא מצליח לחמוק ממני כבר יותר משלושה עשורים, מי היה מאמין.

מרגישה אותה עוטפת אותי ואני מביטה בראי. עוצרת לרגע את המוסיקה ואת קצב החיים, רואה את גופי מתפתל וחטוב כשלפתע מבצבצת שערה לבנה מראשי, כאילו מחליטה לחוות פתאום גם היא דעה.

הגברתי שוב את המוסיקה כדי ליהנות מרגע נפלא אך היא שוב נכנסה לחדרי והפעם יותר נחושה. "היי, את בת 38 , יפה, חכמה, אוהבת את החיים, אוהבת זוגיות, משפחה וילדים.. אבל רווקה, בלי בעל, ילדים ומשפחה! חחחח". היא אמרה ללא נקודה, וצחקה לי בפנים. בשניה אחת היא נעצה בלבי את הסכין שיום יום אני מוציאה. "נכון!" אמרתי, "זו עובדה מבחירה ולא מרצון", כעסתי וחזרתי על כך."זו עובדה מבחירה ולא מרצון אבל זה עוד יקרה, יהיה טוב, רק צריך סבלנות וחשוב להאמין".

"תגידי...", היא הישירה אלי מבט חד. לבי פעם באותם רגעים והרגשתי כאילו המבט שלה היה יכול לחתוך פלדה אילו היתה מונחת על מרחב הזמן. "אם אנחנו כבר בענין, מאיפה את כה בטוחה שיהיה טוב? מי שם אותך כמחליטה מה יקרה או לא יקרה, מאיפה את יודעת מה יגיע?"

עם כל האהבה והקרבה המיוחדת שיש בינינו היא הצליחה לעצבן אותי!

"כי אני יודעת שיהיה טוב!" עניתי בכעס, "אני פשוט יודעת!"

היא הביטה ולחשה ללא מילים, ברוך מחבק... "אני רוצה שתדעי שכל עוד את חיה על פני האדמה הזו, לא משנה מה יהיה... אני כאן, אני שלך ואני אתך".


לרכישה לחץ כאן