סיפורים מהשטח | 9 יולי 2021

אני נכנסת להדרכה בבסיס צהל..
מתוקתקת, ג'קט מדהים, בדיוק בסיום לימודי התואר שלי עם ראש של מינימום פרופסורית. פותחת את הלאפטופ עם המצגת היפה והחכמה שהכנתי ומתחילה את ההרצאה.

לפתע הם מתחילים "לזלוג" מהכסאות, כמו גלידה נמסה ביום קיץ חם, העיניים מתגלגלות , וכמה חכמולוגים מתחילים לבדוק את בקיאות ה"פרופסורה" שלי, ואני הייתי רק בסיום התואר הראשון (אפילו לא חשבתי על תואר שני עוד).

מה עושים ?
איך אני לוקחת את הפרזנטציה הזו ומקפיצה אותה
כמה רמות מעל וכמה שיותר מהר..
 
מנהל/ת יקרה , 

האם גם אתם מכירים את המצבים האלו בהרצאות שלכם?

יש לזה פתרון! 

לי זה קרה לפני יותר מ 12 שנים ומאז (וגם עד אז) קרו עוד כל כך הרבה מקרים. כולם בנו לי קריירה מפוארת של יכולת תמרון ויצירתיות וגרמו לי להיות תמיד ב"הערכות מאולתרת".

אז מה עושים במצבים כאלו ? 

כשזה קרה לי וראיתי שהשיעור לא הולך לשום כיוון חיובי מלבד החיוך שאני יכולה לשלוף בכל רגע על פניי (וגם זה לא בהכרח יכול לעזור), הבנתי שעלי לשנות טקטיקה ומהר. 

"אוקי, חברים" אמרתי. "מעכשיו , אין צורך במצגת ובלאפטופ", המשכתי ותוך כדי סגרתי את המסך במהירות לפני שעוד שקף מדהים ככל שיהיה יצוץ.

"נמשיך את השיעור בשיחה משותפת ואני רוצה לספר לכם לפני כן סיפור" אמרתי.

מכאן השיעור רק הלך ועלה, המשתתפים היו מרוצים והמזמין עוד יותר.

אז מה עושים כשאנו מגיעים לקבוצה ומרגישים שאופן העברת התכנים שתכננו ממש לא מתאימה לקהל שמולנו ?

אחת הדרכים היא להשתמש ב"מפתח הזמן והיצירה". לאלתר ברגע האמת עם סיפור או כל תוכן חדש שמשאיר את המשתתפים שלכם דרוכים מצד אחד, ושמתכתב נהדר עם המסר שאתם , כאוטוריטה מקצועית, רוצים להעביר מצד שני.

והחשוב מכל - לשמור על האמת הפנימית שלכם
ועל הבאת המפתחות שבתוככם - לקהל !

מוזמנים להגיע לקורס אמנות הסטוריטלינג וההדרכה
ש תוך 5 מפגשים בלבד - יהיה לכם כבר ארגז כלים
נרחב ודרך להעביר סיפור ולתמוך בו  ובמסר על כל מה שניתן - לפרטים על הקורס הקרוב -

צרו קשר כאן